את נרדמת לצידו, שיערך פזור על הכרית. הוא מביט בך, אינו יכול
להצביע על רגש מסויים, אבל לך זה לא אכפת העיקר שהוא נמצא שם.
כבר לא מזיז לך אם הוא אוהב או לא, מזמן הפסקת להתפשר. הוא שר
לך שירים בקול חצי שבור, את נזכרת בזה ששר לך שירים לפניו. את
מתחילה לבכות ומתכרבלת בחיקו, הוא מלטף לך את השיער ומתפלל שאת
לא בוכה על זה שהוא לא אוהב, רק זה חסר לו עכשיו, שתתחילי
להאשים אותו. אח"כ אתם שוכבים, באוזניי כל מי שירצה לשמוע
תתרצי את זה כתרופה לכאב הנורא שמתחולל בפנים כבר שלושה
חודשים. הפכתם את זה להרגל, הוא משתוקק לפורקן ואת משתוקקת
לחיבוק. מישהו אמר לך פעם שאתם מתאימים?