א': אתה (יודע) מה אני חושב?
ד': איך יכול אני? איני יודע. מה מטריד את מחשבתך?
א': עצרתי לרגע לכתוב דבר מה אחר, באמת שעשיתי.
ד': היכן? מה זרם בנהרות מוחך?
א': כאן! פה בפנים. ברגע הרצון לכתיבה צץ ניצוץ של רגש כתיבה,
ניתץ.
ד': חפזת לכתוב לפני ייעלם?
א': אכן, אני מרגיש יותר טוב עכשיו, הוצאתי את זה ממני.
למרות...
ד': המשך, המשך נא.
א': אלו רגשות חזקים אך, אינם חיוביים במיוחד.
ד': למה כוונתך?
א': אתה אמור לדעת לא?
ד': אך איני בוחש במעשיי ניחושים, לשמוע כל מפי מקור ציפור
מזמרת מטרתי.
א': אוקיי. כתבתי על מוות, על רצון למות... ולהיות חופשי.
ד': למה הינך מתחבט בשאלה? אני מבין את פחד מחסומייך.
א': כן, אני פוחד, פוחד אך משתוקק לתאונה שתסיים במידה זו או
אחרת את שיחתנו.
ד': הייני חושש מכך! קיומי תלוי בזאת.
א': לא, קיומי נשאר תלוי בקיומך, כאשר תיפסק, אזכה למעט חופש.