אורי זילברשטיין / אדישות |
גבוהה כמו השמיים עצמם.
חומת קרח ענקית עצומה, ואין לי לאן ללכת.
לא אחזור אשים פעמיי חזור
החומה אימתנית ולא נעה למילות אהבה
לא נעה לא לכאן ולא לכאן.
חור מתחיל להפער בחומה
קטן, חמים, חור של תקווה
תקווה, חלום.
החור נפער גדול עוד יותר
עד שראשי יכל לעבור בו
התחלתי להאמין.
האמונה החלה לנפץ את החומה
לבנה אחרי לבנה של קרח
עד כאשר שחציתי אותה והבטתי אחורה
ראיתי נהר, גועש, כועס
נהר של דמעות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|