כבר קשה למצוא אותם.
כאילו אזל המלאי או משהו.
או שהם נעלמו או שבחיים לא היו קיימות.
אף פעם לא באמת חיפשתי אחת כזאת אבל עם הזמן לומדים לרצות.
להיות הראשון, הזיכרון המיוחד, החיוך המיוחל.
הדבר הזה שלא משנה מה, היא אף פעם לא תשכח.
היא תחשוב עליך לפני שתלך לישון
שתתלה את התחתונים בארון
שתספר, תחלום,
תעצום עיניים ותחליט שהגיע הזמן ללכת לישון.
כי לא משנה כמה חרא תהיה, היא תמיד תאהב ותזכור עד יומה
האחרון.
לא יעזרו ימים, חודשים, שנים אם אתה היית זה שהכיר לה את
הרעיון.
לימדת אותה הכל והיום אתה רק זיכרון.
אני לא ערכתי, לא נגעתי, לא כתבתי ומחקתי.
הכל נעשה ברגע אמת.
לשיר אין עיקרון או רעיון ואפילו לא פזמון.
הכל נכתב עם נגיעה של עט ועם המחשבה שאני עומד להתמוטט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.