אל מחוז של האורים אנוכי חזרתי
בלא רחם חזרתי,
עוטף את זיו מוחם באלף גולגלות של סוף
גבעות ניתכו אלי מקצצות ממני חלק אחר חלק
בלא רחם חזרתי מהאור ואני שיכור מהוויה
אחרת,
עומד מול כפור ההשראה
ורק רצית להחזיר את נפשך לקרעי הזמןמרחב,
בלא רחם אני חוזר, ועל פני הן כל ההבעות
המתעלפות והחיוורת וננשמות בפעם אחרונה
כמו עווית תחושה ללא, נד בין כאבים.
ללא רחם אני חוזר,
ואתם עירומים אל מול פני, מתנשפים
בהדבקות אחרונה אל קיר, מתפללים,
תנו אימתכם בכף ידי, אני ניזון בה ויותר,
תפנה לכל מרחב ושם פני אני עומד
על זיזי ומסמרי כל ההרים.
שטן חדש אהוב נפשי אני חושקת
בגופך.
מחזור חדש ישן שהאורים
של מלחמה עוד בוערים בחלצי
אני מביא שלום של מוות
בולעכם לרבבות שנה.
מזון חדש וקר של האורים,
הצדק, בני, הצדק.


תם ולא נשלם.