דורות עברו ובמשך הזמן הזה שטן ניסה להשתלט על כל המתים ולקחת
מהם את כל הנשמות, אבל זה לא הצליח לו. הוא לא הצליח להשתלט על
המצב. לכן הוא יצר את מלאך המוות שיעזור לו. כדי שהאלים האחרים
יסכימו הוא כינס את הוועידה של האלים, סיפר להם את המקרה ואת
מה שהוא עשה. לקח לו מעט זמן לשכנע את האלים האחרים להסכים.
זאוס כמובן לא השתתף בועידה זו או בכל ועידה אחרת עד החלטתו
לעזוב את כדור הארץ.

במקום אחר - לא על כדור הארץ - קרה מקרה שהוביל לאסון טרגי.
2 שליטים של 2 ממדים חשובים היו נפגשים לדבר כידידים כל שנתיים
וחצי (זמן כדור הארץ). בפגישה האחרונה שלהם הם התחילו לריב.
הסיבה למריבה נשכחה כבר מזמן אבל להרבה יצורים יש הרגשה
שהמריבה היתה בגלל דבר בנאלי ביותר. בכל אופן הם התחילו לריב
ודבר גרר דבר. בתוך זמן קצר הם התחילו מלחמה. הם הביאו חברים,
קרובי משפחה, יצרו וחידשו קשרים עם ממדים אחרים כדי לנצח
במלחמה. תוך זמן קצר כמעט כל הממדים המוכרים היו במלחמה.

משום מה זה לא הגיע לכדור הארץ. יכול להיות שהם פחדו מאלוהים
או משטן (אחרי הכל הם עדיין היו היצורים החזקים ביותר).
כשהשמועה הגיעה לכדור הארץ, המלחמה כבר היתה בעיצומה.

שטן ראה במלחמה זו פוטנציאל גדול מכיוון שבמלחמות יש הרבה
הרוגים ואיפה שיש הרבה הרוגים יש הרבה נשמות לקחת. הוא החליט
לעשות משא בין כל הממדים ולאסוף את נשמות ההרוגים ולחזק את
המלחמה כדי שלא תיפסק. אלוהים באותו הזמן חשב שהמלחמה תגמר תוך
זמן קצר וכולם יחזרו לעיסוקיהם הקודמים, אבל הוא לא ידע ששטן
מתכוון לעזור למלחמה.

עבר קצת זמן ואלוהים התחיל לקבל שמועות ששטן היה פה והיה שם
ואיפה ששטן עבר המלחמה רק התחזקה. אלוהים אמר לעצמו שאלה סתם
שמועות כי הוא קיבל מידע ממקורות ששטן היה במקום כלשהו על כדור
הארץ. לאט, התרבו השמועות ואלוהים החליט לבקר את שטן. הוא הגיע
לאזור המצאו והתחיל לחפשו. הוא מצא מישהו שנראה בדיוק מוחלט
כמו שטן ואפילו חושב כמו שטן, אבל אחרי חיפוש מעמיק יותר גילה
שהוא לא שטן בגלל דבר פעוט אחד, לא היתה לשטן המזויף את העוצמה
שיש לשטן (אחרי הכל שטן נמצא במקום שני מבחינת עוצמות כוח).
באותו רגע של גילוי האמת אלוהים לא בזבז הרבה זמן, תפס את
המזויף ושלף ממנו את המחשבות מהראש. הוא גילה שהמזויף היה בן
אדם רגיל שבטעות עשה עסקה עם שטן ושבעצם שטן יצא לרגל "עסקים".
אלוהים הבין את העניין והחליט לצאת לבדיקות שטח.

הוא עבר בין ממדים וכוכבים, בדק ושאל. לבסוף הוא באמת הבין
שהשמועות היו נכונות. הוא החליט שאם הוא רוצה לעצור את שטן,
הוא צריך ללכת למקומות ששטן אמור להגיע אליהם ולא למקומות ששטן
היה בהם. הוא הגיע לכוכב אחד בממד אחד (קשה להגות את השמות)
ובדק אם שטן היה שם. הוא גילה ששטן עוד לא היה שם כי יש שם
מיליוני גופות ואותו מספר נשמות.

אלוהים חשב קצת. הוא שאל את עצמו כמה שאלות כגון: מה שטן עושה
עם הנשמות שהוא לוקח? אחרי הכל, אם שטן משמיד אותם הוא לא היה
יכול לנצל את כוחם כמו שהוא עושה. באותו רגע הוא גילה משהו
מדהים. היה שם פתאום - עולם -... שהוא לא בדיוק ממד... לא
בדיוק כוכב... ולא בדיוק הדמיון שלו. הוא עמד בתוך עולם זה ולא
ידע כיצד הגיע לשם. אלוהים עמד לפני שער שנכנס "לעיר". על השער
היה כתוב "גיהינום" (באחת מהשפות לא על כדור הארץ - "גיהי" =
ארץ, בשפה אחרת לא על כדור הארץ - "נום" = שטן, שם אחר שלו).
כבר השם (ארץ שטן) ענה על הרבה שאלות. הוא גילה שהדרך היחידה
להכנס לגיהינום היתה לחשוב (או "לעקוב") אחרי הנשמות שבאו לשם.
הוא התקרב לשער, כשהגיע ממש קרוב יצא מאחורי השער יצור. אחרי
הסתכלות שניה זיהה את היצור כמלאך המוות כי שטן הראה אותו
לאלים כשכינס את הועידה. אחרי חקירה קטנה של אלוהים, הוא הבין
את קיום הגיהינום:
הגיהינום נמצא על סף הדמיון. זה אומר שכל עוד מישהו מאמין
שהמקום קיים (אפילו אם זה הנשמות שגרות בתוך העולם) המקום יהיה
קיים.

הוא נכנס בשער והסתכל מסביב. התנאים שהנשמות קיבלו היה מבזה,
ושטן יכל להשתמש בכוחותיהם כל עוד הם בפנים. כל נשמה שנכנסה לא
יכלה לצאת עוד. אלוהים החליט ליצור משהו כנגד. הוא שם לב
שלנשמות אין בחירה והם תמיד ימצאו את עצמם בגיהינום. הוא חשב
קצת והחליט לעשות עולם נגדי. הוא עשה את העולם בצורה היפה
והטהורה ביותר שיכל למצוא. הוא קרא לו על שם הגן בו היו אדם
וחוה (בשבילו זה היה נוסטלגיה), "גן-עדן". הוא עשה את העולם
בצורה היפה והטהורה הזאת כי הוא רצה שהנשמות יוכלו לבחור בין
העולמות והם בכל המקרים יבחרו בגן-עדן. גם העולם הזה הוא שם על
סף הדמיון.

באותו הזמן שטן היה באחד הממדים האחרים ואסף את הנשמות. פתאום
הוא רואה שהעוצמה שלו לא גדלה יותר למרות הנשמות שהוא אוסף.
הוא החליט לברר את העניין ועקב אחרי הנשמות. הוא הגיע לפיצול.
מצד אחד הוא ראה את השער לגיהינום, מצד שני הוא ראה שער שעליו
כתוב "גן-עדן". את השם הזה הוא ראה כבר מקודם בתקופה של אדם
וחוה והשם הצביע מיד על אלוהים. אחרי זמן קצר יצא מהשער של
גן-עדן אלוהים. התחיל ביניהם ויכוח גדול. שטן אמר שהוא קיבל
רשות מהועידה ורק לו מותר להשתמש בנשמות. הטענה של אלוהים היתה
שהוא לא משתמש בכלל בנשמות אלא רק נותן להם מקום להרגע בו.
בסופו של דבר שטן החליט להביא את הנושא בפני הועידה על כדור
הארץ. בועידה היו דיונים על הנושא, היו מחלוקות אבל התוצאה
היתה כזו:
כל יצור שעשה דברים טובים בחייו ילך לגן-עדן.
כל יצור שעשה דברים רעים בחייו ילך לגיהינום.

בזמן הועידה המלחמה הממדית נחלשה ולבסוף נפסקה כי שטן לא היה
שם לעורר ענינים אלא הוא היה בועידה על כדור הארץ.

עד הזמן שבו שינו את 2 החוקים הנ"ל, הופרו חוקים אלה בצורה
כמעט מושלמת. רק במקרים מפורסמים מאוד שמרו עליהם. אולי זה היה
בשביל הרשמיות. כיום החוקים הם שונים (אבל כל דבר בעיתו).

בכל אופן, כך נוצר גן-עדן וגיהינום.