לחיות בסרט.
אתה הבמאי, התסריטאי, השחקן הראשי.
ויש עוד בנאדם אחד.
עוד בנאדם אחד, דמות תורנית,
שכל צעד קטן, וכל תנועה או מבט,
משנים כל הזמן את כל התמונה.
הדמות הזאת, יש לה עולם משלה.
היא בכלל לא יודעת שהיא חלק מדבר גדול וחשוב כל כך.
היא פשוט חיה לה, מרגע לרגע.
ואתה, אתה עסוק כל הזמן בלנסות ולהתאים את התנועות שלה לסרט
שלך.
רגעי התהילה קצרים.
אחריהם מגיעים דיכאון, ייאוש, הכחשה גדולה, אדישות, ריחוק,
ושוב,
תהילה קצרה.
שוב ושוב ושוב.

אתה צריך לעשות סרטים כי אתה רעב.
הרעב אוכל אותך מבפנים,
הסרט מספק לך פתרון זמני,
קצת חולני,
לוואקום הגדול בפנים.

אתה מצאת דרך.
אם זה לא קורה במציאות,

אז לפחות בסרט.