נסיון ראשון, אתם מוזמנים לבקר, לקטול, לחנוק ולעשות ככל
העולה על רוחכם, אני מצידי אכחיש כל קשר.

היא קמה, אחרי לילה של שינה ונוטלת את הידיים שלה. שלוש פעמים
על כל יד, לסרוגין. ממלמלת משהו והולכת להכין לעצמה נס. אני
יודע שהיא תלבש את החצאית הארוכה שלה ואת החולצה הלבנה שתסתיר
כל טפח בגוף שלה. היא אוהבת אותי ואני...

כשהכרתי אותה היא אפילו לא הסתכלה עלי. אפילו כשמסרה לי את
הטיפ היא רק הניחה אותו על השולחן ורמזה לי שאני יכול לקחת
אותו. אבא שלה היה תמיד מקדם אותי בפנים זורחות ושאל מה שלום
ההורים שלי. אבא שלי הסביר לי שזה עוד 'נפל' של המחזור שלהם
שחזר בתשובה. דווקא לא הפריע לי, זה אפילו סקרן אותי.

פעם הגעתי כשהם הדליקו נרות חנוכה וראיתי איך הוא מברך על
הנרות עם מבטא מיוחד כזה שגורם לך לראות את המילים. אהבתי את
זה יותר מה'מעוז צור ישועתי' של אמא שלי למרות שהיה לה קול של
מלאכים.

היא אוהבת אותי. כל-כך. לא אכפת לא לברוח מהכל ומהעול אבל היא
לא תעשה את זה. שלאתי אותה פעם איך היא חיה עם זה והיא אמרה
משהו כמו: "אני יודעת שזה אסור ולא נכון, אני עוברת עליהם ואני
מוכנה לקחת עליהם אחריות" אני חושב. היא אוהבת אותי, ואני...

לקח לאבא שלה הרבה זמן לקלוט שאנחנו חברים. הוא היה צריך מבט
אחד כדי לקלוט הכל, ורק אמר לה משהו. לא שמעתי מה.

אני מסתכל עליה, אחרי, רגועה לחלוטין, נרדמת לאט, מחזיקה בי
ולא עוזבת לשניה... היא כמו עוגן בשבילי בעולם הזה, והדברים
שהיא עושה זה העוגן שלה. "אני חושבת שאלוקים אוהב
אינדיבידואליסטים כמוני".
היא אוהבת אותי ואני...

הכי הפריע לי יום שישי. היא בחיים לא יצאה איתי ביום שישי.
אמרתי לה שלא נשאר לה הרבה כדי לעבור "לצד שלי" והיא אמרה שזה
שטויות, ושאין כאן בכלל צדדים. היא אף פעם לא הצליחה - או רצתה
- להסביר את זה יותר.

היא בכתה אחרי הנשיקה הראשונה, ואני שנלחצתי, חיבקתי אותה
וליטפתי לה את הראש, היא אמרה שזה בסדר ושהיא לא מבינה למה דבר
כזה כל כך אסור.

כשרבנו בפעם הראשונה, ערבתי את אלוהים וזו היתה טעות. שאלתי
אותה אם היא אוהבת את אלוהים יותר ממני, היא לא שתקה או
התכנסה, היא הוציאה עלי את כל מה שהיה לה והלכה, שבוע חיפשתי
אותה, אמא שלה לא ממש שיתפה איתי פעולה ואבא שלה הפסיק לדבר
איתי, מאז שהוא גילה שלקחתי אותה ל"שטיק" באלנבי. בסוף מצאתי
אותה, אצל חברה שלה מעיין מרמת-גן, כשנכנסתי אליה לדירה, היא
חיבקה אותי ואמרה שהיא לא רוצה לעזוב אותי יותר. אף פעם.

היא אוהבת אותי. מאוד. ואלוהים...

ניסיתי פעם להסביר לה שיש דברים שהם קצת מעלינו, שזוג כמונו לא
יסתדר בשום חברה, שבלי הגדרות, ובלי כיוון מוגדר אנחנו ניפול.
לא רציתי לומר את זה אבל אמרתי לה שאני רוצה שנפרד.

כבר שנה לא ראיתי אותה, חברה שלה סיפרה שלי שהיא לומדת במכללה.
ההורים שלה מנסים כל חודש לשדך לה מישהו אחר אבל היא רוצה
לסיים את הלימודים ולראות אחר כך, הם לא מתווכחים איתה.

אני כמעט לא מתגעגע, לפעמים כשגופה של מעיין נח מסופק לידי,
אני חושב אולי היא עוד חושבת עלי.

אני אוהב אותה.