מחר הוא יום חדש.
הדלת נסגרת, אני לבד.
אני אוהבת אותו, באמת. אני כל כך רוצה לרצות אותו.
ידידים טובים, הכי טובים. ממתי נימשכתי לטוב?
אני מחליטה בזאת לנסות.
אני עוזבת את החתיכים/ מופרעים/ קשוחים (מובטלים),
אני נותנת הזדמנות לבחור מתוק/ ביישן/ שמנמן (מליין...).

מזמן שאני כבר לא סופרת, עברתי את ה-70 בטוח...
הוא נראה כמו האח החנון של הגברים שלי.

דייט ראשון: הרבה הרבה קפה!
חובבת ריגושים כמוני עם בחור כזה?
הפעם האחרונה שהוא התקין לי משהו היתה תוכנה למחשב.
נו, טוב.
הוא התלבש לכבודי, לבש חולצת כפתורים.
אני מנסה לדמיין אותו:
1. מטפל בילדים שלנו.
2. עושה קניות.
3. מנקה את הבית.
נעים לי, פעם ראשונה שאני עם בן-אדם מסודר.
מאוד אהבתי את האחרון, נמשכתי אליו בטירוף, הוא היה מטורף.
הכדורים לא עזרו לו, גם אני לא. גם ההשפלות הקשות שעברתי
לא עזרו לו להרגיש טוב עם עצמו.
אני מתחילה דף חדש.
הערב ממשיך לו.
כיף לי, פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי להביט בו בצורה שונה.
אולי טעיתי שחיכיתי עד עכשיו?

משלמים ויוצאים, טיפ גדול, לשם שינוי הזמינו אותי (הורגלתי
למובטלים)
במעלית אני מרגישה משהו, אני רוצה אותו...
ניכנסים לדירה, הלב דופק.
חם לי, אני ניגשת/ יוזמת/ מנשקת.
הוא לוקח יוזמה, מפיל אותי על המיטה, מפעיל כוח (אני המומה).
מאחורי הכרית הוא שולף מיטפחות, כאילו הכין אותן מראש,
אחת לפנים אחת לידיים.
כבר קשרו אותי בעבר הלא רחוק שלי, הפעם זה שונה.
הוא מלטף אותי, מנשק, מזיין ואז מקלל.
אני מופתעת אבל זה מגרה אותי.
הוא לופת את צוארי, חזק וחזק יותר.
אני מאבדת תחושה, כואב אבל פחות. תחושה של עוד שניה וזה נגמר.
לפני שהוא גומר הוא צועק: "יא זונה, את בדיוק כמו אימא שלי,
זונה".
חושך.

מחר הוא יום חדש, הוא ואני נימצא משחק חדש.