ג'ני פקמן / הכאב הזה |
רגשות.
אם כן,
ברגע ההוא -
השמיים הפכו לפתע קודרים,
מנוכרים,
פיסות חסרות צורה ואופי
של אפור,
רקומות חוטי משי
בגווני התכלת.
כתמים מהוססים של
זיכרון,
דבקות בשאריות של מה
שהיה ואיננו.
ואנחנו,
כל אחד בתוך חומותיו
ומאחורי סורגיו -
מביטים בשמיים
המשקיפים עלינו,
מחפשים פתרונות.
לא מוצאים את המילים.
טועים בחוסר היכולת לבטא.
גם השמיים מעלינו
שותקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|