כשהייתי ילד קטן ואמא הייתה נותנת לי 2 שקל הייתי הילד הכי
מאושר בעולם. הייתי שם אותם בקופה, או הולך לקנות מסטיק ב-10
אגורות כדי לקבל הרבה אגורות עודף ואז הייתי עשיר, היו לי 19
מטבעות זהב במקום 2 שקל שנתתי למוכרת.
כשלמדתי לקרוא קראתי בספר על איזה יותם אחד שהוא היה מקבל
מההורים שלו 5 שקל לשבוע! איך זה יכול להיות שהוא מקבל כל-כך
הרבה כסף? אז הלכתי לאמא ושאלתי אם גם אני יכול והיא הסכימה.
לא האמנתי! היא הסכימה לתת לי כזה סכום של כסף? אמא שלי היא
הכי בעולם. הייתי מאושר.

כשגדלתי עוד, בערך בכיתה ה', כבר הבנתי ש-5 שקל בשבוע לא קונים
כלום, הרי כבר למדתי חשבון ו-5 שקל בשבוע זה 20 שקל בחודש, ואי
אפשר לקנות בזה אפילו בובת כוח-המחץ אחת! אז שוב, הלכתי לאמא
שלי ואמרתי לה שזה לא פייר, ושאני רוצה העלאה. וכמובן, אמא
הסכימה, וסיכמנו על 50 שקל בחודש. הייתי שמח, סוף סוף יש לי
הכנסה חודשית. הרגשתי כמו ילד גדול.
אבל אחרי שכבר עברתי את הבר-מצווה ואני והחבר'ה התחלנו לצאת
לבלות גיליתי ש-50 שקל מאפשרים לי לצאת לבקושי סרט אחד. אז
הלכתי לאמא ודרשתי עוד, ואתם יודעים מה קרה, היא הסכימה לתת לי
100 שקלים בחודש.
לבסוף הגעתי למצב בו אני כבר לא מקבל כסף חודשי, אני פשוט מבקש
ומקבל באותו רגע.
עכשיו, בגיל 17, אני מסתכל על אחותי הקטנה, והיא באה לאמא,
ואמא נותנת לה 2 שקל, מה לעזאזל אפשר לעשות עם 2 שקל? אבל
אחותי, היא מסתכלת על 2 שקל האלו, והיא מאושרת, היא בטח תשים
אותם בקופה או שתחליף אותן באגורות כדי שיהיו לה הרבה.
'לאן התדרדרתי?', אני חושב. פעם גם אני הייתי נהנה מכסף רק כדי
לשחק איתו. ממתי נהייתי כזה חומרני?
החלטתי! אני לא מבקש יותר מאמא כסף! לא הרווחתי אותו, אלא
סחטתי אותו! ובלי שעבדתי בשבילו - אין לו ערך, ולכן אני לא אקח
יותר כסף ואלך לעבוד!
טוב, אולי בחודש הבא...

הערה: 4  שנים אחר כך בגיל 21 אני מסתכל על מה שכתבתי - החודש
ההוא הגיע, וכסף אני לא לוקח מאמא שנים. אבל להיות כמו אחותי
הקטנה, שכבר הגיעה לשלב ה-5 שקל, אני כבר לא אהיה.
לצערי.