|
פתאום הגיע בוקר, ואני הייתי כולי לילה -
עטופה בשנות ילדותי העמומות.
בזכרוני -
צלליות שבלית ברירה אקרא להן אני
אני הכוזבת
הזרה
נוטפת הקוצים
פתאום הגיע בוקר וחרך בבשר סימני עד
ערפילים רעילים.
בתנועתם -
פני חסרות המבע מעלות שפתותי למולי
אני השותקת
המרה
יורשת השרצים. |
|
|
אני דווקא חולק
על דעתו של ההוא
שם מצד שמאל
למטה...
לאלהים אין זקן
והכל... אלהים
הוא בכלל אישה,
דהה...
זה סיפור די
ארוך, אני אסביר
לכם
בהזדמנות...
המשיח
האלטרנטיבי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.