אתה פותח את אלבום התמונות
מביט אל הפרצופים המוכרים
אלה שתמיד מופיעים בחלומות
הכי טובים אלא שאף פעם לא
נמחקים, פרצופיהם של חברים.

אתה מעביר דף ודמעה נושרת
כאילו בא מוקדם הסתיו והשלכת
הראות מטשטשת עוד דמעה
נושרת ממאנת להיעצר בפרצופך

טעמה המלוח כבר מחלחל בלשונך
ומרגיש אתה את הכאב שבגרונך
משיכה באף ופרץ דמעות בלתי פוסקות
כבר נשרו ונבלעו בין התמונות
כאילו חלחלו להן בין הפרצופים
המוכרים, העייפים.

אתה מנגב את הדמעות
מביט חזרה אל התמונות
ריח של נפטלין מחלחל באפך
ריח של שנים שעברו וכבר אינם
שנים שלא ישובו לעולם

אתה סוגר את האלבום
כממאן להאמין בחלום
רוצה לחשוב שכולם עדיין
כאן ולא רק בתמונות
אבל כאלה דברים קיימים
רק בחלומות...