New Stage - Go To Main Page

מרינה רזדיורין
/
מחוגי הלב

המחוגים זזים והזמן חולף,
אז למה אותך לא מצליחה לשכוח?
הרי עם הזמן שוכחים ומתגברים.
אצלי הכל הפוך
ככל שהזמן עובר הרגשות שלי גוברים.
אוהבת אותך בבוקר,
אוהבת אותך ביום,
אוהבת אותך בלילה
ולא מפסיקה לחלום.
חולמת שהחלום שלי יהפוך לאמיתי,
חולמת שאתה תהיה איתי.
וממשיכה לחלום.
רוצה לחיות במציאות,
אך אם המציאות היא בלעדייך
אז מעדיפה למות.
למות, מאהבה אלייך  
למות ממגע שפתייך.
לפתע מתעוררת ומבינה,
שאני בעצם באשליה,
כי אם הכל היה אמיתי...
אתה היית עכשיו לצידי.
ואתה רחוק, לא יודעת איפה...
אז תגיד לי הרגש הזה?
בא מאיפה?
נכון, הרגש בא עמוק מבפנים
הוא דופק כמו שעון אך ללא מחוגים,
עכשיו אני מבינה מה בעצם כואב,
המקום היחיד וזהו - הלב!

27.6.2001



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/1/04 19:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרינה רזדיורין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה