המחוגים זזים והזמן חולף,
אז למה אותך לא מצליחה לשכוח?
הרי עם הזמן שוכחים ומתגברים.
אצלי הכל הפוך
ככל שהזמן עובר הרגשות שלי גוברים.
אוהבת אותך בבוקר,
אוהבת אותך ביום,
אוהבת אותך בלילה
ולא מפסיקה לחלום.
חולמת שהחלום שלי יהפוך לאמיתי,
חולמת שאתה תהיה איתי.
וממשיכה לחלום.
רוצה לחיות במציאות,
אך אם המציאות היא בלעדייך
אז מעדיפה למות.
למות, מאהבה אלייך  
למות ממגע שפתייך.
לפתע מתעוררת ומבינה,
שאני בעצם באשליה,
כי אם הכל היה אמיתי...
אתה היית עכשיו לצידי.
ואתה רחוק, לא יודעת איפה...
אז תגיד לי הרגש הזה?
בא מאיפה?
נכון, הרגש בא עמוק מבפנים
הוא דופק כמו שעון אך ללא מחוגים,
עכשיו אני מבינה מה בעצם כואב,
המקום היחיד וזהו - הלב!

27.6.2001