יושב איתך על ספסל
בגן ציבורי חשוך
אומרת לי שוב, כמה שאני חשוב
לעולם לא נפרד, ככה את אמרת
אבל אז - לא ממש חשבת

חיים מדקה לדקה בלי הרבה תמיכה
ניסינו לחיות על אהבה
אבל זו לא חוכמה.
כשיש שניים, במיוחד אני ואת
לחיות על אהבה זה תמיד כמעט.

ועכשיו אני לבד וככה החיים נראים
לאן את נעלמת אני חושב
איך מאהובה הפכת לאויב?
חושב על הים וחושב על הגלים
ונזכר איך היינו מאוהבים.

אחרי הרבה זמן, את כבר נשכחת.
אחרי הרבה מחשבות אולי עדיף כך
לבד,
אני ואת,
חיים כמעט.

את מתרחקת מהחלומות,
את מתרחקת מהמחשבות.
לאן את נעלמת אני חושב
איך מאהובה הפכת לאויב?
חושב על החיים וחושב על השירים
ונזכר איך היינו כאלו תמימים.


יושב שוב איתה, בגן חשוך
אולי הפעם אני באמת חשוב
חושב לעצמי האם זאת האחת
שוב מקווה שזה לא יהיה כמעט.

השיר הראשון שכתבתי אי פעם, בגיל 16 (עם קצת שינויים).
אני עדיין נמצא בשלב של הכמעט. 5 שנים אחרי.