זה היה ערב מיוחד במינו.
זו הייתה ה- מסיבה.
כולנו התארגנו, הכנו, סידרנו, שינינו ומיתנו.
הגענו לשם שתינו, השתכרנו והכרנו.
מאז החלפנו אנשים, חברים, קרובים, רחוקים;
אבל תמיד היינו חמישתנו, ולא ידענו גבול, לא ידענו סוף...
החמישייה המובילה.
חבריקו היה עושה את הצחוקים.
חום ידע תמיד איך לשפר את האווירה.
וכיף? כיף תמיד ידע איך לגרום לך לחייך...
גם כשהיית הכי עצובה, הכי כועסת והכי נרגשת. כמו... כמו... כמו
שאת זוכרת את אותו היום כשעיקלו לך את הרכב, את זוכרת?
החיוכים שהוא העלה על שפתייך הדקות - חושניות משהו...
הזיכרונות... אח... אלה היו הימים...
נכון שתמיד בבוקר הייתה ההרגשה הזו של ה... אבל היא עברה ישר
שראינו את זיו פניו אחד של השני.
הצחוקים, החיוכים, האהבות, השנאות, הרגשות...
אני תמיד נזכר במסיבה האחרונה של חמישתנו יחד.
המסיבה שאחריה הכול נגמר.
את זוכרת?
השכנים מלמעלה הצטרפו והביאו את חבריהם בכחול. הייתה חגיגה לא
קטנה... רקדנו ושמחנו; הם היו ממש אחלה ח'ברה.
אבל אחרי זה...
אני חושב שמה שהכי קשה היום זה הכושי הגדול שאיתי בתא.
או שזה אולי משהו אחר אצלו...

למרות שאת לא אוהבת... זה הכי אהוב עליי. בשבילך.