לא מעפר באתי.
לא מרגבי אדמה יבשים
פרץ השצף הזה.
באתי מחיים.
מגוף.
מדם וזרע ואהבה.
לא מעפר באתי,
ואיני מוכנה להטמן האדמה.

אני לא מוכנה להקבר
בים השיש הזה,
הקר
המת.
חיי לא יחרטו באבן
קרה ונצחית.
חיי,
הרגעיים,
בני החלוף,
צריכים להתפזר ברוח החופשית,
הגוף הזה,
צריך להזין חיים אחרים,
בשדה פורח שריחו רענן,
או ביער טחוב,
כמו בתי הקברות העתיקים
שראיתי באירופה.

אין לי כל חפץ
בימי זיכרון מעיקים
אני לא רוצה
שתניחו אבנים
על מטת אבן קפואה

לא רוצה נסיונות
להנציח את חיי -
זה לא יעבוד.
הם אינם נצחיים.