יש ילד, קוראים לו נתן.
תמיד הוא היה עוזר ונותן לכולם.
הוא היה נשאר אחרון לנקות את הזבל שאחרים השאירו.
היה מסדר לאנשים את הדברים מבלי שידעו ומבלי לגלות שזה הוא.

יום רגיל ושגרתי. נתן נשאר אחרון בכיתה, כדי שהמנקה לא תצטרך
לעבוד קשה.
כזיב, ילד אחר מהכיתה של נתן, נזכר ששכח משהו. הוא חזר כדי
לקחת את מה ששכח ולהפתעתו מצא שם את נתן שבדיוק הרים את
הכיסאות שהחברים שלו לא הרימו.

-מה אתה עושה כאן?
"שום דבר", ענה נתן.
-אל תאמר לי שאתה מנקה זבל של אחרים!
"לא, אני סתם, רק..."
-פראייר!
"אני רק מנסה ש..."
-אל תעשה את זה! יש מספיק אחרים שיכולים! תשאיר את העבודה
למישהו אחר שזה תפקידו.
"אתה בטוח שככה צריך?"
-בטח, בוא נלך.
"יודע מה, אולי אתה צודק."

בינתיים, נתן התגייס.
היום הוא כבר לא שומר בשביל אחרים.
הוא יודע שלא צריך לדפוק חשבון לאף אחד.

לא נורא, פראיירים לא מתים, רק מתחלפים.