30.03.03

אני מקווה שהשמש תזרח לפני שהגשם יתחיל לרדת...
מה אני אגיד? גודלתי ילד יחיד, אח אחד ואמא זה מה שהאל
השאיר...
סתכלו על החיים שלי, הכל נראה כאילו הם לאט לאט מסתדרים...
זה החיים שלי ואני אוהב אותם, אני רוצה שהעולם ישתתף איתי
בכאב, יחייך ולא יבכה, אפילו אם לפעמים קצת קשה.
כי צריך לזכור שמעבר לכל יום חשוך, יש יום בהיר, אותנו הוא
יאיר, צריך להשאר עם הסנטר למעלה, חזה החוצה, לטפל במצב, לא
משנה מה קרה לטוב ולרעה...

דבקו במוטיבים שלכם, תנו למשהו להריץ אותכם, קדימה, ולא תפספסו
את ההווה... כי הוא כזה, אם לא תופסים הוא בורח, אתה מוצא את
עצמך בן 90, והבן שלך, לך הוא מורח... את הפיתה עם הגרבר שאותו
אתה האכלת... אתה שואל אותו מיהו, "איך גדלת"?
והוא יענה באותו השראה שאתה ענית, אהבה היא כאב, וצריך לחייך,
הוא יזכיר לך משהו עם החזה והסנטר... העניין שאת העיקר הוא לא
זוכר... כי המון דברים כבר נשכחו מהעולם... ורק רציתי להזכיר
לכם - בגלל זה אני כאן.