הצבא גרם לי
לרצות להיות
ילד במעיל של אבא,
מסונוור מאורות העיר הגדולה.
מסעות חיפוש עצמי בנעלי ספורט,
להתענג על הרגעיות של ההווה,
ללכת לאט.
העיניים שלי רעבות (לתאורה
מלאכותית, פלצנית או זולה במפגיע)
לא לתת-מציאות מאובקת.
רציתי לצלם מטבעות נופלים
ומתפזרים באקראי.
צילמתי אהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.