אני אוהבת לטוס.
לא משנה לאן, לא משנה מתי.
רק לעלות על המטוס, להרגיש אותו צובר תאוצה על המסלול עד הרגע
שבו הוא מתנתק לאוויר.
באותה שנייה אני מקבלת ריגוש  גדול.
באותו קטע בחיים, יש לך תחושה בבטן המבהירה לך שאינך שולט
בחיים שלך. אף פעם. בטח לא עכשיו.
הישרדותך תלוי בטייס, אדם שאפילו אינך מכיר.
אני אוהבת להמריא. ככל שהמטוס גבוה יותר, כך טוב יותר.
ככל שהוא נוסק למעלה, אני מרגישה קרובה אלייך.
המרחק קטן.
כבר שנתיים שאיני מרגישה אותך.
רק כשאני בשמיים, ממריאה, מנותקת מאשליית השליטה ורואה עד כמה
הכל קטן וזניח ממבט מלמעלה, אני חשה בך.
מלטף, מרגיע , סולח ושולח המון אהבה.
רק ברקיע, לא ליד קיברך.