ישבתי בעצמי כמו איזו נשמה בודדה. אני החמישי בתור לקבל תפקיד,
וזה לא שרע לי סתם בתור נשמה שמסתובבת בעצמה, פשוט זה תורי
והאפשרויות לא היו כאלה גדולות: או להיות פוחלץ, או להיות נשמה
תשיעית של חתול רגע לפני שהוא נדרס, או להיות וישר ימני של
פיאט אונו כשהוישר השמאלי היה רוחו של פסל שעווה של אחד נחמד
שמדבר עם מבטא מוזר שבולע את האות צ' (זה היה התפקיד האחרון
שלי).

כשאורי קיבל את התפקיד החדש שלו הרגשתי קצת רע. חשבתי לעצמי מה
הסיכוי שיהיה בתפקיד הרביעי מעכשיו גם פוחלץ של חמוס, שזה נחשב
תפקיד של שגרירים. הלכתי לדבר עם אבא שלי על הנושא. הוא היה
מבין, למעשה הוא היה דובר העירייה בעצמו. כשהייתי בעצמי שאלתי
אותו מה האפשרויות?
"תשמע בן, יש עכשיו קטע חזק עם זבובים, אבל עם תצליח לדחות את
קבלת התפקיד כנראה שבכסלו אנחנו מקבלים הקצאות לתפקידים
חדשים."
"משהו מעניין? מה זה אבא?"
"כנראה אנחנו לוקחים מנשמות השעווה את הקוקו של הילדות הקטנות,
ויש סיכוי, אמנם קטן, להיות פוליטקאי."
"אתה אומר שחזי הפוחלץ הוא לא סתם המצאה של המתרוממים
היוונים?"
"לא בני, תנסה לדחות את הקבלה."

רק שלוש נשמות הצליחו לדחות את קבלת התפקיד ואחד מהם היה חזי.
הבעיה הייתה שהם גרו בעצמם בחבל ארץ של המתרוממים היוונים.
להכנס לעצמם היה החלק הקל, למצוא אותם היה קצת יותר רציני כי
אף נשמה לא רצתה לדבר עליהם. לבינתיים שרגא קיבל נשמה של חתול
ואני כנראה עוד שבוע מקבל תפקיד
נסיתי למצוא את חזי המתרומם היווני באמצעות אטלס. בעצמנו היה
באטלס היכן ממוקמת כל נשמה
אבל הבעיה הייתה שהיה בערך שלוש עשרה חזי מהמתרומים היוונים.
הלכתי לראשון וחשבתי שעם המזל שלי רק בחזי השלוש עשרה אני אמצא
אותו. למזלי המזל שלי, שקיבל את התפקיד שלו רק לפני יומיים,
היה סרסור והוא הביא איתו עוד שמונה מזלות. מצאנו את חזי, שלא
התבייש ורק חיכה לאורחים לספר להם על עצמו, והוא גם לא פסח אל
אף פרט. בעיקר הוא התלהב מהעובדה שבאמצע תפקיד של וישר ימני
לקחו אותו לפוליטיקה. אני הייתי מבסוט כי גם אני הייתי וישר
ימני. עוד הוא סיפר לי שבשביל לדחות תפקיד צריך בסך הכל לקנות
בורקס לשגריר של עצמו בחבל ארץ של המתרוממים היוונים.

כשנכנסתי לשגרירות עם בורקס שמעתי שהתאומים בורגול קיבלו נשמות
של יבחושים סיאמים. מצאתי את השגריר ונתתי לו את הבורקס. כשהוא
הבין במה מדובר הוא נתן לי קליפה של פיסטוק חלבי כדי שאני אביא
אותה בשיבוץ.

הגיע תורי. אני מגיע למזכירות של עצמי ומניח את הקליפה של
הפיסטוק על השולחן של המשבץ.
"אני מבין שהיית אצל השגריר," אמר המשבץ.
"אכן, אכן," עניתי בראש מורם.
"טוב, אם זה מה שרצית."

בימים הראשונים של התפקיד כגרביל מפוחלץ נורא התעצבנתי על
השגריר, אבל כשהבנתי שהשגריר הודח לתפקיד משבצת שחורה בתשבץ
שקטה נשמתי והמזל שלי הביא ללילה איזה חמישה מזלות, בשביל
שאתעודד.

אכן התעודדתי.