אחרי שנכתב הכל
כל מילה טובה
או דורסת
כינתה אותך
ואת כל מעשייך
אתה נהיה אנושי.
קח את הגבורה בחזרה
את המילה המלטפת
את הדמעה שצרחת
שאין לי שום זכות לבטל,
תזחל מתחת למיטה שלי
ותמשיך להשאיר צלקות
קל לי לזכור אותך ככה.
אל תנתח אותי
תאהב או תתאהב
תביט בי מרחוק
מאיזו פינה חשוכה
בעור
כך שאוכל להמשיך לשלוט
בכל מה שקורה
כשאתה קורא
לי
לולי.

נכלאת בין השוליים
לא רוצה להגיע לשורה התחתונה
הלוואי והייתי מסוגלת
לשכתב.
אצבעות ועיניים
מכתימות בשחור
את כל מה שחשבתי
שחשוב
אחרים רואים
אות
אותיות
וכתמים
ומקשקשים עלי עוד קצת,
לא מתייחסים לדברים
שנמתח עליהם קו.
זה מתחיל בלחצים קלים
בראש  עכשיו
גידים
מותחים גבולות
והדם
מאיץ מעבריו
משם
אל מקומות שאף פעם
לא יתנו לי לתעד,
טיפשות מבורכת.
עכשיו, אמרו כבר הכל
ואני לא יותר מידי
גם לא מספיק
כבר אין מה להקיא
גם אם נותרה בחילה
אולי...
כדאי שלא תדע.

את הטעות הזאת
אני חייבת לעשות
עוד פעם אחת לפחות
זיכרון הכאב
והלב הדואב
יטשטשו את סערת הרוחות
ואני בעיניים נוגות
אכתוב מילים כבדות
אודות
כל מה שמעולם לא הייתי עבורך
וזה לא יהיה כל כך נורא
הפעם
כוח ההרגל
רושם בי דברים משונים
אני אוהבת
כששנינו מתענים
תמיד הצדעתי לשוויון
ולדחיסת השלדים
בארון.
נותרתי מקווה
שתהיה אומלל
אם תהיה בכלל
נטול שאיפות
אולי אז
ישתרר פה שקט מופתי
ותזכור גם אותי
תזכור
גם
אותי.

לילה של "חבל שאת לא" (ברי סחרוף) בלופ, והעט שלי לא פסק
מלדמם. "חבל שאת לא מגלה, לא מראה סימנים של חולשה."