ברגע שתמות,
לבי ימות איתך.
וטעם לחיי
לא ישאר.
ובלי ברירה
אקפוץ אל מותי,
בלי עוד סבל
ובלי חשכה.

ברגע שאני אמות,
תהיה אתה מאושר,
סיבה למסיבה,
סוף כל סוף היא הלכה.
ואז אני אבכה
במקום שבו יהיה.
ואף מלאך לא
ישפר את הרגשתי.

טעם לחיי אין
בלי אהבתך.
אך אהבתך מפנת
עליה. אני פה לבד.

וטעם שפתייך מאז,
עוד נותר עליי וזיכרון
של חיבוק וצלקות
מדמעה.
וצלקת מסכין
וכוויה מסיגריה
יזכירו לנצח אותך,
אותי, אותנו!

וזיכרונות נחרטים בלבי
כמו על מצבה, הלב
עמוס, כבר לא נותר
מקום לעוד פגיעה.
אך אתה מתעקש
להותיר עוד צלקת.
אומר שאני לא אמות
עבור אהבתך.

וכאן אתה טועה,
אתן הכל עבורך.
עיניי נעצמות,
אני עייפה.
מתחיל להיות קר,
מתכרבלת בשמיכה,
בוכה, לוחשת את
שמך.

לוחשת למען אהבתך,
נרדמת, מתה, הולכת,
כדי להוכיח עד כמה
אוהבת אותך.