בלילה כשנגמרות המילים, ואנו עייפים ממעשים.
יש שקט, את לידי שוכבת, שקטה, נרדמת לאט עם כל נשימה, מביט בך,
מחייך, את כל כך יפה, כל כך מדהימה. חלמת חלום וחייכת משנתך,
צוחקת בצחוק עדין ומתוק.
מעביר את ידיי על שיערך הרך, שפתיי עוברות על פנייך, מגיעות
לפיך החם והמתוק, מעביר את ידיי על שדייך, וליבי מתפוצצת
מגאווה, כי את שלי, רק שלי, עיניי נעצמות בשקט, כשכל המילים
נאמרו. נרדם וכרגיל חולם עליך. פוקח עיניי עם שחר, ואת כבר
מתלבשת, אני כל כך אוהב אותך.
חבל שלך אין רגשות כלפי, כשאני כמעט ושכחתי את לוקחת ומסתלקת,
עוד שניה מחוץ לדלת, נעצרת לרגע, מסתכלת עליי במבט מסוקרן,
תגיד, אז שבוע הבא באותה שעה?
ואני כמו טיפש אומר כן כמובן.
את יוצאת ועיניי נעצמות, כדי לא לבכות, השמש מסנוורת אותי,
השמש מעבר לחלון.
רוצה שתחזרי, אבל את עסוקה, לך יש עבודה, ושוב אראה אותך רק
בשבוע הבא.