הרגשה של ריקנות,
הרגשות כאילו קפאו.
ואין לאן לפנות.
פתאום מושטת יד,
עוזרת לצאת מהבוץ.
ואז לפתע כמו שבאה
נעלמת.
ושוב אותו ריק ואין מנוס
שקוע אתה בבוץ, בוץ טובעני
אתה שוקע עמוק, עמוק באדמה.
ניצוץ התקווה היחיד שהיה
נעלם.
ושוב לבד, לבד.
זועק לנחמה מכל אחד
שבא.
כל נחמה עושה טוב על
הנשמה.
ואז אתה נזכר מי אתה,
למה אתה כאן, ושוב דמעה
זולגת, מתמזגת בדממה.
ואין לאן לפנות.
פתאום מושטת יד,
עוזרת לצאת מהבוץ.
ואז לפתע כמו שבאה
נעלמת.
ושוב אותו ריק ואין מנוס
שקוע אתה בבוץ, בוץ טובעני
אתה שוקע עמוק, עמוק באדמה.
ניצוץ התקווה היחיד שהיה
נעלם.
ושוב לבד, לבד.
זועק לנחמה מכל אחד
שבא.
כל נחמה עושה טוב על
הנשמה.
ואז אתה נזכר מי אתה,
למה אתה כאן, ושוב דמעה
זולגת, מתמזגת בדממה. |
