|
ושוב שבוע חדש...
קמה מהמיטה
אוספת רסיסיי מהסדין
מרכיבה את הפאזל מחדש...
עומדת מול המראה
נושמת עמוק
המנטול של משחת השיניים
חודר פנימה
מפשיר צחוק מתגלגל...
שיהיה...
מביטה עמוק אל עיני הזכוכית הנשקפות אלי
מושכת חיוך כתום על השפתיים
מאבקת אופטימיות על העפעפיים
מותחת קוים של סימפאטיה בזויות העיניים
שכבה סמוקה על הלחיים
מסתירה את הסדקים... שלא יראו...
אני מוכנה. |
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.