"אף פעם אל תגידי לגבר שלך, אחרי שאת גומרת, שקר לך", אתה אומר
ומטלטל את הזין שלך לכיוון האמבטיה. קר לי נורא, אמצע ינואר.
לעיר שלנו לא אכפת מאורגזמות.
אני אוספת את קצוות השמיכה ועוטפת את עצמי כמו תכריך של מתים.
רעש המים שוטף את חלל הדירה שעיצבתי לעצמי.
"הכל שקרים", אתה מקפיד לומר אחרי שאני מסיימת לצבוע עוד קיר
בצבע של ירוק פסטל.
"גם אנחנו?", אני שואלת.
"לא ממי, אנחנו זה רצף של אמת".
ואני חושבת- "ממי" זה של ערסים. אתה יוצא רטוב, לובש את
הבגדים, ככה, בלי להתנגב והם נצמדים לגוף שלך. אני נצמדת
לשמיכה. עוד מעט תצא ואני אספור בלב עד 30, אגש לנעול את הדלת
הכניסה שלא ייכנסו לי אנסים או רוצחים או סתם דוסים בשביל
תרומות. קר לי, קרלי, קרלי. קר לי כל כך.