לא גדולה מהחיים.
בגודל של החיים עצמם. מסבה ראש מן המצלמה ומצחקקת.
אני יודעת איזו נערה היית.
מתוקה.
קצת ילדותית. כפי שהיית גם בזקנתך. נערתית. מניירות של ילדה
בדרנית.
"למה טובלים בליל הסדר ביצים במי מלח?"
"כי כשבני ישראל חצו את ים סוף, המים הגיעו להם עד הביצים."
חה.
את הסיפורים שלפת מהשרוול?
סיפורי הילדות שהנניה(1) שלך סיפרה לך?
ליום הולדתך הששה עשר קיבלת מהחברות שלך בכיתה ספר על חלומות
ופתרונם.
רק שניה, ומה עם סיפורי סבתא? סיפורי מעשיות וחלומות ופתרונם
הם לא משהו שאמור לזרום בעורקייך מתוקף היותך סבתא?
מה פתאום ספר? ומה פתאום בת שש עשרה?
טינאייג'רית
טינאייג'רית הגעת לכאן.
המושג הזה עוד לא נטבע בשנות השלושים של המאה העשרים, ומשום
שלא נטבע, לא היה קיים.
כן, היו בני אחת עשרה עד תשע עשרה, אבל הם לא היו טינאייג'רים,
לא בצד הזה של הגלובוס, בכל אופן. לא במזרח הקרוב ולא במזרח
אירופה, ואולי לא בכל העולם מוכה השפל הכלכלי.
נערה היית כשהפכת לאם בעולם נטול אבטלה. אבטלה לא היתה, כי
מובטלים לא היו. רק "מחוסרי עבודה".
יפה
יפה וגבוהה ורזה וכהה. לא גזורה לפי מודל היופי המזרח אירופאי
הדשן והבהיר.
לא נגזרת לפי המודל הזה, אבל המודל הזה נצרב בך. נזהרת מהשמש
הארצישראלית, פן תשחיר את פנייך. גנדרנית.
גבוהה ודקה ופזורת שיער טיילת יד ביד עם אחד מבניך ברחובות
העיר המנדטורית. שריקות החיילים הבריטיים נצרבו באזניו של
הילד.
שם
הנניה שלך, ה"גויה", היתה יוצאת אתך, בת למשפחה חסידית,
לחופשות של האבסה בשינקן והבראה בכפר. ככה מעלים במשקל. זה
עולם אחר. חוקי המשחק לא ברורים.
אותה נניה היתה נשלחת על ידי אם עובדת עסוקה ודאגנית, ששכלה
כמה ילדים בינקותם, לקחת אותך מבית הספר.
התביישת. היית עושה תמרוני התחמקות כדי שלא יראו אותך עם הזקנה
הזאת.
סבתא שלך חיה כמעט עד גיל מאה. גבוהה וזקופה ופקעת שיער אסופה
על עורפה ושפת גוף משדרת אדנות.
לא אהבת זקנים. וודאי לא כאלה שאומרים לכולם מה לעשות.
משהו נשב באוויר באותן שנים, רוח טובה שהפרידה בין הורים
לילדיהם, בין אלה שנידונו לחיים לבין כל האחרים.
-------------------------------
(1)נניה - אומנת
|