בלילה אפל, כשעלה הירח מעל העיר הלבנה
יצאה לטייל באחו פייה קטנה ומקסימה
הסתובבה בין כרמים וגאיות
וקפצה לבקר את כל חברותיה, החיות.

רצה במרחבים עם הצבאים
ליקטה פטריות עם חזירי הבר
קשקשה ארוכות עם הקרפד
ועם הציפורים, שרקה שירים ומזמורים

אך בסוף הטיול, בלב חלקת דשא ריקה
פגשה הפייה את חברתה הפרה
עומדת בצד מיללת חרישית ובוכה ובוכה...

"למה זה תבכי פרתי המקסימה?"
שאלה ברוך הפייה, בקול מלא אמפטיה וחמלה
"הם צוחקים עלי ולועגים לי", אמרה הפרה בקול בוכים
ניגבה את דמעותיה הלחות ונתנה לפייה ליקוקים רטובים.

אתמול הלכתי להסתובב בינות לאנשים
לנשנש מדשאות ירוקות ולחפש קצת ריגושים
פגשתי בדרכי ילדים וזקנים נערים ונערות
ואצל כולם אני שם לצחוקים, לזלזול ולבדיחות.

ישנם בני אדם הקוראים לילדים שלהם בשמות של בעלי חיים
הם יקראו להם שחף, אלמוג או זאב ואפילו דבורה.
הם גרים ברחובות עם שמות יפים של אבנים או צמחים
רחוב החרוב, הזית, כלנית ואורן או רחוב התאנה.
על הסמלים שלהם הם מציירים אריה ונשר, אוף איזה חיות מבחילות
אך אף פעם לא תמצא אותם נזכרים בנו, בשוורים ובפרות.

אבל אני הפרה, מאכילה את חצי האנושות לפחות
מעורי עושים נעליים, מחלבי מגדלים תינוקות
איך זה שאני לא זוכה לשום הכרת תודה
שום תזכורות או תשבחות.


הלכתי בסוף לבקר בבית ספר יסודי לקראת ההפסקה.
קיוויתי שאולי ילדה קטנה תיתן לי נשיקה.
לפתע פתאום קרא ילד אחד לשכנתו בכיתה: "הי בואי כבר, יא פרה"
כל כך שמחתי לעצמי, הנה לפחות אחת הנקראת בשמי
אבל בסוף גיליתי בתדהמה
שבשמי משתמשים רק לגילויי גנאי ושנאה.

ולכן ממשכנות האדם ברחתי לשדות
ומאז אני לא יכולה להפסיק לילל ולבכות.

"ככה זה אצל אנשים" חיבקה הפייה את הפרה
הם לפעמים, פשוט כל כך טיפשים
את אלה שהכי תורמים להם, הכי מועילים
הם אף פעם לא לטובה מזכירים

אבל על תדאגי, פרתי, תנשמי לבטן, כי סוף כל בכי בשלווה.
כשהנשר והאריה יהיו ברשימות האו"ם של בעלי חיים בסכנת הכחדה
את תתרבי ותגעי לכל מקום ופינה
בשבילך יכרתו האינדיאנים את יערות הגשם העתיקים
וכושים צנומים ישתעבדו לך לכל החיים
בסוף המזרח תמצאי אומה שתהפוך אותך לאלוהים
ומקומך ביקום יובטח לעולמים

כי מי שנותן ועושה טוב לכלל
שמו לא יעלם, הוא לא יאבד בחלל
אפילו עם ילעגו לו כלפי חוץ או יזלזלו בו בהתחלה
בסוף הוא יגשים את עצמו וימצא את המרגוע וההארה.