זה לא שאלעד פחד למות, הוא פשוט לא ממש רצה שזה יקרה, כי היו
לו עוד המון דברים לעשות.
אלעד היה מהאנשים האלה שתמיד, אבל תמיד, היה לו משהו לעשות.
אתם יודעים, מלך הכיתה כזה...אבל בגירסת התיכון... אז ביום
ההוא שזה קרה, היו לו כמובן המון דברים לעשות והוא לא הספיק
כלום, כמו תמיד.
ומאז, כל פעם אני מנסה לגעת בו, אבל אף פעם אני לא מצליחה כי
הוא תמיד בורח. בורח שניה לפני.
אני יכולתי להשבע מאה פעמים שכל פעם שאנחנו אצל שירה אלעד נמצא
שם. והוא מחכה שאני אגע בו, או אדבר איתו לפחות, אבל תמיד זה
מאוחר מידי ותמיד הוא כבר הולך עד שאני נזכרת. תמיד הוא אמר לי
שאני איטית מידי ושבחיים אין זמן לחלום ולהתמהמה. האם זה ככה
גם במוות?
המוות של אלעד זה לא מוות רגיל, אני מבטיחה לכם. במוות של אלעד
לא עובר יום שהוא לא עושה כלום. אני לא יודעת אם אלעד בגהנום
או בגן עדן או אם יש בכלל דברים כאלה, אבל סה"כ אלעד היה בנאדם
טוב, ואני לא מזבלת לכם את הבולשיט של ההלוויות שתמיד חוזר על
עצמו. אלעד היה טוב באמת, אבל הוא ידע שהעולם לא פייר ושאלוהים
לא ממש אוהב אותנו, כי הרי אלוהים לא יודע בכלל לאהוב, כי הרי
אלוהים לא בן אדם.
אז בהלוויה של אלעד אני אמרתי שאני אתגעגע ואמרתי לו תודה, אבל
אז בבית שלי, כשהיתה לנו שיחה קצרה של שנינו לבד, אני גם זכרתי
להגיד לו שאני עדיין לא סלחתי לו על הכל, ובעיקר לא על זה שהוא
אף פעם לא פחד למות.
אם הוא היה פוחד למות הכל היה אחרת, תאמינו לי.
אבל אלעד תמיד מיהר לאנשהו, לא היה לו זמן לפחד, ממש לא.
כבר כמה פעמים כשבכיתי כי נורא התגעגעתי, אלעד אמר לי שאין לי
סיבה לבכות בגללו ושזה סתם בזבוז זמן. שטויות. בשבילו הכל היה
בזבוז זמן, אפילו לחצות את הכביש בזהירות.
אז באותו יום, כשהוא בדיוק חזר מיעל והלך לפעולה שלו בנוער
העובד, והיה צריך עוד לעבור בדרך אצל יובל כדי להחזיר לו את
הספר בכימיה ולצלצל לעדי כדי להגיד לו להיות אצלו ב-11, הוא לא
ממש טרח לבזבז זמן מהחיים שלו על לחצות ת'כביש בזהירות.
לעזאזל.
ומה יצא לו מזה? הוא יושב עכשיו למעלה, בטח באיזה פינה חשוכה,
ומצטער על זה שלא היה לו זמן. עכשיו אחרי הכל יש לו את כל הזמן
שבעולם, יש לו נצח בידיים, אבל הוא מבזבז אותו שם במקום כאן,
ושם נמאס לך לבזבז זמן באזשהו שלב.
אז מה אני כבר יכולה להגיד לאלעד שאין לו אף פעם זמן בשבילי...
מה בכלל אפשר להגיד לבן אדם שמכונית באה ודרסה לו את כל
החלומות והתוכניות והדברים שהוא היה חייב להספיק באותו יום???
אני בטוחה שאת כולם הוא כבר עשה שם למעלה איזה מיליון פעם, הוא
אפילו סיפר לי פעם שהזמן שם עובר הרבה יותר מהר. יותר מהר
מהזמן של אלעד??
פעם הוא הבטיח לי שהוא יבוא לבקר. או שלפחות כשאני אגיע לשם
(והוא לא שכח לאחל לי אריכות ימים, אין זמן, אין זמן לדיבורים,
את בטוח תמצאי אותי למרות שבטח כבר תשכחי איך אני נראה, בטוח)
שאני אבוא לבקר אותו, הוא מת לראות איך אני אראה זקנה ובלי
שיניים...
אז אני אמרתי לו שחבל שבאותו יום לא היה לו זמן לראות את הנהג
האידיוט שדרס אותו, כי אם היה לו, אז אולי-אולי הוא אפילו היה
מוצא זמן לפני שהוא הולך, לקחת תמונה שלי, כדי לזכור איך אני
צעירה, ועם שיניים...
ועם קצת יותר מידי זמן.....