עוד כשראיתי אותך בפעם הראשונה, כבר ידעתי. את לא סתם, את
מיוחדת, את כמו מלאך כזה. כל כך תמימה וטהורה, כמעט קדושה.
כן, נכון, אז אנחנו לא מתאימים, אז אולי אני עושה טעות ואחר כך
זה יכאב, יכאב מאוד. אבל מה אני יעשה שזה פשוט בא לי, שאני לא
יכול לשלוט בזה?
כן, קשה לי להשיג אותך, הרי לא רק אני רוצה להיות חבר של מלאך,
כולם רוצים, כולם רצים אחריך. אבל אני יודע, את רק שלי, את
שייכת לי בפנים, אני מרגיש. אז אני לא רץ אחריך כמו כולם, את
צריכה גישה מיוחדת, כי את מיוחדת. אז אני עושה צחוקים, והפתעות
וכל מיני דברים מטורפים, הרי זאת המומחיות שלי, להיות מטורף עד
הסוף.
והנה, את שלי, אנחנו חברים, את שלי ואני שלך.
ו... את כבר לא ניראה לי כזה מלאך. משום מה זה כאילו שמשהו
השתנה, אבל עכשיו, רק עכשיו אני שם לב לדברים הקטנים האלה בך
שממש מוציאים אותי מדעתי. רק עכשיו אני רואה, שהיתי צריך קודם
להכיר אותך לפני שאני מחליט שאת מלאך.
וזה מבלבל, כי אני עדיין מאוהב במלאך. ההוא, הטהור, התמים,
הכמעט קדוש. שלא קיים, ולא היה אף פעם...