ערבו של יום השישי. בתל אביב אחרונת השערות מהודקת אל מקומה
באמצעות ג'ל כזה או אחר, הרולים האחרונים מורדים מן השיער.

אי שם בדרום הארץ, סמוך לבאר שבע, יושב לו בדווי ערירי, בודד
ומתוסכל. מסמך אנושי מזעזע, גדי.

יושב אני באוהלי
ומרגיש גלמוד
בודד אני ומדופרס
מצב רוחי ירוד

אשתי ג'מילה כבר מזמן
ארזה מטלטלים
הילדימ לעיר עברו
לפני כמה שנים

עצוב ומר גורלי - העתיד נראה אפלולי

<פזמון:>
שיער מתולתל
ועינים בוהקות
שתקנית מעט
ואוהבת ירקות
את כה חושנית
וגם כן בשרנית
אתפוס פרוותך
ואחר כך אלך

עשית לי עינים
ושמתי אז לב
יצאת מהעדר
ללא שום כאב

אחר כך הלכנו
אל תוך אוהלי
ג'מילה קטנה
לידך חביבתי

עצוב ומר גורלי - מה אעשה, תגידו לי.

<פזמון>

שמעו אחי
את מוסר ההשכל
חליתי בדבר
גופי מתפתל

אל תנצלו
תמימות החיות
הם כמותנו
תנו להם לחיות

עצוב ומר גורלי, שמי מהיום אבו - גדי