18.1.04  

אני  זוכר
ריחפת לתוך חדרי
בו מיטתי על הרצפה זרוקה
מושיטה ידיה כלפינו בציפייה
למעט חמלה.
את פתילי הנרות מבעיר בהתרגשות מוכרת
ואת האור המלאכותי את מגרשת.
נוריד העונות מעל גופנו -
ראשית כל - נשיר העלים
בעדינות סוערת
ובגדינו כשלכת יקשטו את החדר.
שנית - נתחבק לחימום לבבות
בכוונה להפשיר את קור
השעות שהפרידו בינינו.
שלישית - לשונותינו יתערבבו
וכמו מכחול יציירו בשלל צבעים
יפריחו כל גבעול ופרח.
רביעית - החום עולה וזיעה נושקת
אנרגיות נחרכות כעשן הקטורת
המתפתל על תקרה רועדת...
באור המעומעם כשגופך מעליי
תווי פנייך משתנים ללא הרף,
לחקור אותך - ללמוד לאהוב את כל העונות.
וכשגופך מתחתיי
קשה לעצום עיניים
מתפעל מיופייך השמימי.
לבסוף, את השמיכה ואני הכרית
זה כה נעים ללא ציפית.

עבר זמן מה מאז אותה תקופה
עודני אוהב את העונות. אך
ראשית כל - בגדיי התיישנו
שנית כל - אין מי יפשיר את קור ליבי.
שלישית - נותרתי גבעול ללא פרח.
רביעית - זיעה נוטפת ואנרגיה מתאדה.

משתוקק לאהבה.