לדנה (וגם קצת לדן ;-)
כולם אומרים לי שאני חי רק בסרט.
הנה סינופסיס בשבילך ובשבילי:
את תאהבי את נשמתי המיוסרת,
אני אנטוש ואז אבכה על גורלי.
בכל תסריט שעד היום כתבתי
היה תפקיד למקסימה בת תשע-עשרה.
אני אהבתי ועזבתי וכאבתי
והצופים ידעו מראש שזה יקרה.
שום אומנות, רק ריטינג... זה לא פלא
כי כבר היו ששה פרקים, כולם דומים.
הצילומים? חצי שנה, אם את שואלת.
אפשר עכשיו, כן... שקט! מצלמים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.