באותו יום, שבו אפשוט את עורי,
באותו הרגע, שבו ארגיש שוב חופשי,
אולי אז, אוכל להביט בעינייך.

באותו המקום, שבו ארגיש בבית,
באותו הזמן, שבו אחוש בשנית,
אולי אז, אוכל להביט בעיניי.

כשאיעלם לקצה העולם,
או אולי לעולם בלי קצה.
כשאבהה בים,
ובו ישברו הגלים ולא אני.
אולי אז, אוכל להיות את שעצמי.

בלי רצון, בלי חשק,
בלי לראות, בלי לעצום,
בלי לשמוע, בלי להחליש,
בלי אהבה, בלי שנאה,
בלעדייך.

והלבן נכנס בין רגליי,
והכחול נוזל בין אצבעותיי,
שם ואז, אהיה אני,
איתך.