משהו מחמם את הלב
משהו מדליק את הנר
החיים הם התסריט היחיד שנכתב תוך כדי הקרנת הסרט.
מקוה שלסרט הזה יהיה סוף טוב. בלי קצוות פתוחים.
אני התסריטאי
אני הבמאי
אני השחקן הראשי
זה שיודע ולא יודע שהוא גיבור

עכשיו יצאתי מבית הקולנוע
סרט בתוך הסרט של חיי
ואולי אני כתבתי אותו
ואולי המציאות היא בדמיון בעצם?
זה היה סרט מתוק. מתוק מאוד.
לא מפספס אף פואנטה
אף לא רגע אחד של קיטש.
זה אכן מה שהייתי רוצה שיקרה לי
רגעי שיא בפסגה במקום מעגלים בגיא
הכל מעגלים עכשיו
הכל בא והולך וחוזר בשינוי צורה
וקשה לי ויש לי דמעות והלב שלי חם
ואני יושב בבאר
רד הוט צ'ילי פפרס
ואת
איפה את?
נר מאיר באפלה נעימה
ואני שייך ללילה
ולליאונרד כהן  
ולרגעים שבהם הלב מתאחה לאט
יש רגעים גדולים
בהם הבטן מתפוצצת
מכאב מאהבה או מהצורך בה
יש רגעים קטנים
אני צוחק, אני בוכה בשקט
והרוח מהים
כל דעתי, כל רצוני אליה נושבים
לקחת ענן בידיים
לעוף אל גן העדן היחידי שבשבילו לא צריך למות.
זה גן העדן הנשכח, הנעלב, של הפרטים הקטנים
ואמן שאראה אותו ביין המתגלגל בגרונה
של ההיא המחייכת עם העגיל באף
אחרי צליל נקישת הכוסות.
כל כך אראה בכך את גן העדן
עד שאוכל לומר לעצמי:
"האושר קיים.
גם אם הוא קיים לרגע הוא יכול להישאר נצחי."