שמונה וחצי, איזה שהוא בר באיזו שהיא קרייה, ורק אנחנו ואיזה
כמה שיכורים על הבר. אוכלים פיסטוקים ושותים בירה.
-"מה סלט?" הוא שואל.
-"סלט עם הרבה בצל" עניתי. "סלט...נו..."
-"ומה עם המנה שלה?"
-"לא זוכר...זה משנה?"
-"ומה אם זאת הייתה היא?"
-"לא יכול להיות..." ביטלתי את הרעיון.
-"...כי זאת יכולה להיות הבעייה שלה ולא שלך..."
-"אבל זה היה ממני. לא פעם ראשונה. איזו אכזבה..."
-"לא נורא, פעם הבאה תזמין אותה לסרט..."
-"כן...שם יש רק פופקורן..."

-"הייתה נוהגת לה ברכב המצ'וקמק שלה, האדום.
ואני בכלל לא אוהב את הקריות, לא אוהב את המוזיקה שלה, לא אוהב
את איך שהיא נראית. גם יש לה ידיים חלשות."

"בוא נתפרק", על הזין שלי. כל מה שת רוצה זה להזדיין איתו.
שתשכבי על החול ערומה, חזה מעוך למטה מכובד משקלו, והוא דוחף
לך את האצבע שלו פנימה ומרבה ללקק. מביא אותך, ואת גומרת
וגומלת ביד נדיבה.
כינרת, אילת, ים המלח,  איפה שיש ים.
"מה לא נראה לך?"
ובליל הסדר תגידי להשאיר כוס לאליהו הנביא, ואני אדע שזה לא
מחווה חמודה בשבילי. זה בשבילו. בשביל שיבוא ויקח אותך לים כמו
אז.  
"בואי לשירותים של הבר נלמד אותך איך באמת מוצצים. ניקח "בן
23, סטודנט לתיאטרון, חמוד מטר 80, אוטו ובית לבד", נוריד לו
תמכנסיים ונמצוץ
בתורות."
ככה אמרתי. בבר.
ועכשיו ליל סדר וצריך להכין ארוחה.
ככה, ליל סדר. עם דימויים, ועם בדיחות, ועם עוד דברים שאת לא
מבינה. כשאת מתנהגת כמו גופה. כשאת מפלרטטת, כמו כשאני גומר
בדעתי לגמור בך, לגמור איתך, לגמור אותך בצל,  לבד.