המממ טוב. איך נתחיל?
בכי לא יעזור לי כאן.
גם לא הצהרות אהבה חוזרות ונשנות.
לא התנהגתי כפי שהייתי צריך להתנהג.
זה עדיין אותו ג. שאת מכירה.
אותו ג. שאהבת לדבר איתו ושאת יודעת שהיה מוכן למות עבורך.
לא. ג. לא ירד מהפסים ב3 השבועות האחרונים.
אני מניח שהתרגלתי לראות אותך כתחליף האהבה שלי. אדם שאני יכול
לאהוב, שזה כן יחמם אותו קצת. הבעיה התחילה כשהרגשתי כנראה
בתת-מודע שזה מתערער.
אני כל כך מצטער על הכל. אמללתי אותך לא מעט לאחרונה. הסבל שלי
פגע גם בך, ללא כל סיבה. לא מגיע לך להיות עצובה בגללי. לא
מגיע לך לספוג האשמות (בעקיפין ולא עקיפין), בעיקר כי עם כל
הכבוד לאהבה שלי - את לא חייבת לי כלום.
נסחפתי בתוך מערבולת של תסכול, אהבה עזה וייאוש. ופגעתי בך בלי
לשים לב.
כל דמעה שהזלת בגללי לא שווה את זה.
אני מתנצל למרות שאני כבר לא יודע אם זה יעזור. אני מודע לגודל
האכזבה שלך ממני וזה מכאיב לי.
אני עדיין אוהב אותך.
ותמיד אוהב אותך.
ג.