20.10.02
1.

יושב במכונית של אמא שלי
וצועק עד שכואב הגרון.
מקווה שהחלונות יתפוצצו בגללי
ומהכעס יישאר רק זיכרון.

איש הרי לא ישמע
גם אם אצעק בין אנשים.
לא יבחינו באימה
ונשאר לי רק אותי להאשים.

2.
לא, אני לא אשם,
רק רוצה לשחרר את העצב.
דמעות בגרון- אני לא נושם,
כבר לא עומד בקצב.

יש בי כעס שלא יוצא.
אני מאשים- אותך.
אפילו שקט אני לא מוצא-
הוא לא נועד רק לך.

3.
רוצה לנוח, ממך, מעצמי.
תלמדי כבר לשתוק.
אל תלחשי בלילה את שמי-
אני צריך לישון כדי לא לשחוק:

את מאגרי הכוח,
את הגוף הכואב,
את התאים במוח,
את התחושה של אוהב.