נכנסתם לחדר שלי, לבן כולו. קירות, רהיטים, מיטה, דלת, משקוף,
אפילו החלונות והוילונות שמסתירים אותם - הכל לבן. נקי. טהור.
רציני. לבן שלא משאיר מקום למשחקים. רק האמת. רק המציאות היא
הנשקפת לענייכם כשאתם נכנסים לחדר שלי.
בפינה הלבנה של  המיטה הלבנה שלי, הפינה שצמודה לשני קירות
לבנים,מצאתם אותי. אדומה. מבכי, מצעקות ויבבות, מחנק.
על רקע לבן , אני - בשחור. שחור מכף רגל עד ראש. מלכותי,
ריאליסטי, של מלכת השאול. מה קורה איתי.
שאלתם. בניכם לבין עצמכם. פחדתם. קבוצה צבעונית בחדר לבן אל
מולי, השחורה.


הברות שהופכות במהירות למילים ומילים שמתגבשות, לפי מקצב לא
ידוע, לפרנויות מוצקות שעוטפות את כולי. מתבשלת בתוך העולם
האוטופי שיצרתי לעצמי. לוהטת כולי, עורי הודף אך בקושי את
קירות הרגש שלוחצים עליו מכל כיוון אפשרי.
מכווצת בתוך עולם דמיוני שנמצא בתוך עולם מציאותי, שנמצא בתוך
המציאות הכוללת בה נמצאים כולכם. חופפת לכמה מן העולמות
המציאותיים המשונים שלכם שבתוכם גם אתם הרכבתם עולם דמיוני
משלכם.
משונה לא פחות.
אבל זו רק נקודת אור מפוכחת בתוך השחור שלי, חושך.
נורא שעוטף את כולי, שחור. מאיים. חונק. מלותיי נבלעות בתוך
השחור ואינן נשמעות. צעקותיי נבלעות חזרה אל תוך הגרון, חנק.
השתנקות. מנסה להקיא אותן החוצה.
עור התוף שלי כמעט נקרע מן הרעש הנורא, קול יבבות חרישי,
התייפחות בלתי מודעת, לא רצונית. מלווה בניעות קדימה אחורה
בלתי נשלטות - העולם האוטופי שלי קורם גידים.
הכלום.
עוד מעט אחיה רק בו. אראה רק חושך שחור אשמע רק התייפחויות,
צווחות, אנוע קדימה, אנוע אחורה, בלי להרגיש מה אפגע. מציאותי
לא תחפוף לשלכם, גם לא תשתייך  למציאות כוללת - היא רק תהיה
שם. כמו כלום בחושך.
חור שחור קטן בעולם ענק וזוהר.
ואני בתוך החור נהנית משקט ורוגע שעולם האימה אותו יצרתי
לעצמי, מוכן להבטיח לי בתמורה לקורבן הכי טוב שאוכל לתת - את
עצמי.


אתם עמדתם מולי. שקלתם לנסות ליצור קשר עם החיה שנעה מולכם.
צלם אנוש כבר לא היה לי כמעט כשהגעתם. בגללכם.
ידעתם זאת? כשעוד חשבתי, נעה תוך מחשבות נקמה, שאל אותי לבי,
"האם הם יודעים? האם ידעו אי פעם?" השקטתי אותו, אמרתי לו
שהנקמה תגיע. גם אם לא תדעו. אז עוד זרקתי כל מיני דברים
באוויר. בגלל זה מבולגן. כל מיני דברים לבנים זרוקים, סדר של
בלגן שיצר האי סדר הנפשי שלי, על השטיח.
אחר כך נטשתי את רוח הנקמה ונתתי לה להפליג רחוק בתוך הכלום.
זה במילא לא יעזור. ויותר נוח פה, בכוך החם שלי. אבל האם
ידעתם? כשהייתם פה? קבוצה צבעונית אל מול נקודה שחורה בתוך
לבן, האם ידעתם שהכלום הוא מתנה שלכם? אולי. אבל בטח גירשתם את
זה מלבכם. זה קשה לחשוב שלבן הפך לשחור בגללכם. זה עוד יותר
קשה להבין את זה.
אבל זה לא חשוב עכשיו. רק תשאירו אותי פה. אני לא רוצה לזוז.
חמים לי פה. בחוץ קר. מפחיד. מלא בצבעים וצורות מפחידות. ואתם.



זזים כל הזמן. תפסיקו! אתם מבלבלים אותי. טרף חי. אקפוץ ואנעץ
בכם את שיני! טרף חי, גוסס. חיות. אתם מאיימים עלי. רוצים
להרגני. אני יודעת. לא הורגים חיות סתם. צריך סיבה.
לכם אין. לללאא! אל תיקחו אותי מפה. השאירו אותי להתמוסס אל
תוך השחור שלי. מיצי גופי מתערבבים בו. אני חלק ממנו. שורשים
הצמחתי להיאחז בו - אל תהרגו אותי!
חיות. עוקרים עצים. איך אוכל לצמוח ולגדול ועקרתם שורשיי?