הכחול פלדה של עיפרון העיניים משרטט שבילים על לחייה
מירוק תפוח הופכת שמלתה ירוק הדס
שלוליות קטנות ניקוות בנעליה
והיא רוקדת ורוקדת
כי יודעת ניחוחם של חלוקי אבנים
ויודעת צחוקה של בועת סבון
ולכשתיכנס למכולת תקנה רק את הלחם שנימוח בפה
ורק את הגבינה היקרה ביותר.
משתגיע לביתה יישאוה רגליה אל שולחן העץ הקטן
האצבעות ייטלו נייר מכתבים מן המגירה
ויירשמו בתזזיתיות תיאוריה שלמה ומורכבת
על נפילתם של הקיסרים הגדולים,
בלא לצאת מן השורות.
אם הקול שמאחורי כסאה ישבח אותה
היא תרשה לעצמה מתנה שעטפה ליל אמש בצלופן.
אחר כך היא תסגור את כל החלונות לפי סדר
מימין לשמאל
מסרקות נוקשות תעביר בשיערה הערמוני
שישים ושלוש פעמים בדיוק.
החושך ירד,
מצונפת, כשברכיה אל בטנה, תתנדנד כלולב,
הטירוף הוא בעיניי המתבונן, הטירוף הוא בעיניי המתבונן,
הטירוף הוא בעיניי -- תמלמל שוב ושוב
בעודה יוצרת חיתוכים סימטריים בשלמות
בורידיה