שושקה בן-חוחים / --- (לבד עמדנו) |
שוקעים בעשבים רכים עד הברכיים.
שותקים את החוסר שבים הוודאות.
בקצה שדותינו עץ עמד,
בודד,
שנקטעו לו ענפיו
וכל עליו,
והוא עומד חשוף בקור,
ומזדקר אל השמיים,
ומצפה.
והוא שאל כל השאלות שבעולם
ולא ידענו להשיב,
אפילו לא במעט.
ורק השפלנו מבטינו
אל העשבים,
ושרנו חרישית.
ועת הרוח פרעה את שערנו,
שתקנו לה,
מודים על שעבר
ומבקשים את העתיד.
והעץ נשאר עומד
כבימי בראשית,
מודה על הניגון ששרנו,
חרישית.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|