00:04
אתה אוהב אותה.
אי אפשר לומר זאת אחרת.
העיניים שלך, הכהות, הרושפות - צפופות הריסים, תרות אחריה בכל
שתהיה.
השפתיים שלך...אני יודעת על מה אתה חושב, איזה צל של הרהור
עוגב עובר בראשך, אני יודעת.
ובקרבך אליה, כי לא תוכל לסבול שום פרודת - אוויר שתפריד
ביניכם,
לבך - מאיים לפרוץ את סוגרו?
נשימתך - מתקצרת עד כנדמה שיתפקעו ראותיך בחזך הגועש?
דמך - מתלהט בעורקייך המתרחבים, ניצת ובוער בשכרון יצרים?
וברכייך פקות, ופלגי זיעה כבר נוטפים ממך אל הרצפה.
ידוע, ידוע.
ואז תפנה אליה, בחיל וברעד, לברכה לשלום,
משתדל לשמור על חזות אדישה.
זהו מאורע מרגש, אני יודעת.
00:57
אני יודעת. זה בסדר. דברים כאלה קוראים לכולנו, בשלב זה או
אחר. כולנו נסחפים למערבולת המסתחררת של רגשותינו הבוגדניים.
כולנו משתעבדים להורמונים הממכרים, המופרשים מגופינו כדי ליצור
תחושה של התאהבות. כולנו נוטים להיסחף לדרמטיות לפעמים. אין לך
ממה לחשוש. והתופעה שאתה מדבר עליה נורמלית לגילך, ואין סיבה
להיות מובך...
01:30
כן, היא יפה, אני יודעת.
מסכימה אתך במאה אחוז.
אכן, גוף נאה יש לה. לומדת בלט מגיל צעיר.
בוודאי שזו אינה משיכה מינית בלבד. אני מאמינה לך.
כן, זה קשה... שאגש להביא עוד ממחטות נייר?
01:44
גם היא עברה את זה פעם, אתה לא צריך לחוש מושפל. שתה מהמים
שלך! יופי, ככה... נרגענו? שים ראש.
02:00
ששש... לא לבכות. זו רק אהבה נכזבת... יהיו לך עוד מאות
כאלה... ותאמין לי, זה הפסד שלה.
כן, אתה צודק.
זה באמת מאוד כואב.
02:15
טוב, אתה תתגבר, אל תדאג. הנה, קח אותי לדוגמא - קורה לי אותו
הדבר איתך, ואני עוברת את זה כמו גדולה בלי לבכות יותר מדי...
אני אחת שיודעת להרפות... אתה לא רואה אותי מכרכרת סביבך
בתקווה לזכות במגע פיסי אחרי שכבר הבנתי שאין לי סיכוי, נכון?
02:52
עינייך העצומות, מאחורי מסך של ריסים עבותים.
שפתייך פסוקות מעט. כמה יפה.
לא קשה לדעת על מה אני חושבת.
לא אוכל לסבול את המחשבה שלא תרצה אותי -
אך לבך שלה, ולבי - אליך כגחלת, וקשתה נשימתי, המתבצעת רק כדי
להמשיך לחיות ולראותך.
גרוני נתכווץ...
אתה ראוי לה, אני יודעת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.