פותחים את הבוקר בוויכוח, זה ברור שזה חייב להיות. לוקחת את
הילד לרופא, הוא כ"כ חולה. חוזרת, מתמסרת, מזיעה, וזאת חייבת
להיות אני.
ברורה מדי, אה? בחרת באשה או בעוזרת? ואיך פתאום אני לא
חשובה?
סופרת את הכסף שאיננו, מנסה לישון רק עוד שעה כדי להתנתק.
אוגרת נשימה אחת לערב, כי זה הזמן הכי קשה שיש. עובדת, מזיעה
ומיוסרת, וזה חייב להיות הכי ברור שזה אני.
מתמרדת, לא סופרת, מעיפה הכל מעלי. מי הכסיל הזה שהבין שהכל
צריך ליפול רק עלי?
הציפור אותי נוטשת, מתרוממת למקום אחר ואני ננטשת שוב, הפעם
מהצד שלי.
תלמד אותי את הצד החיובי, תפתח חלון רחב שהשמש תחדור אליו ישר
ותרים אותי למעלה, הציפור לי מחכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.