יושבת בבית-ספר, הפסקה,
כולם מתרוצצים, מצחקקים, מאושרים,
העפתי מבט נוסף על האנשים,
ואז שם, בצד, בין העצים
על ספסל יחיד ומסכן,
ישבה ילדה, בוכייה.
היו דיבורים, שמועות קשות,
הבית במצב נוראי, היסטרי.

כשהתקרבה, ראיתי את העצב בעיניה,
הילדה זעקה לעזרה !
חשבתי לעצמי באותו הרגע שמישהו צריך לדבר איתה, לעודד אותה,
להוציא אותה מהמצב הזה!
פתאום מהמחשבה הגעתי למסקנה,
רק מי שעבר כזו חוויה יכול ללכת ולדבר עם כזו ילדה.
בסוף המחשבה, יצא שאני נבחרתי.

עברו כמה ימים מאז אותו היום,
בילדה - לא פגשתי מאז.
הייתה לי תחושה מוזרה,
זהו! אני חייבת לדבר איתה!!

באותו היום שאלתי אנשים אם ראו אותה
אם שמעו עליה בימים האחרונים.

כן, שמענו עליה!

חיוך עלה על פניי, מן תחושת הקלה,
שאלתי איפה היא ?? איפה היא נמצאת ??

מצאו אותה ביער הם אמרו לי, היא רצתה להרגע קצת.

היא צריכה משהו ?? לשתות ? לאכול אולי ??

ביער מצאו אותה... תלויה על חבל...