את, שכבשת מתוך להט של רגע,
את, שהיית לי לפרי הנשגב,
את עשב אציל שצמח ללא נגע.
טרם ישנו על גג העולם,
עוד לא חלקנו בליל הרקיע,
עוד לא נרקד הריקוד המושלם,
הגיע מוקדם הזמן להוקיע.
שמלה של ילדה מגואלת בדם,
בשלהי התחלה הסוף כבר הגיע,
כמו משיח חדש שמת בלידה,
כמו אונס כואב ורצח מזוויע.
זכרון בי חקוק מתקווה חדשה,
זכרון מחיקה הנשגב של אשה,
והדלת סגורה לשם, לא תפתח,
יהיה מה יהיה, אזכור אותך כך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|