אתמול הלכתי לאורך הים. גשם ירד והרטיב אותי והרוח נשבה
והקפיאה אתי עד מוות, אבל לי לא היה אכפת. הים היה סוער בדיוק
כמו מצב רוחי, רק לפני יומיים הייתי כאן איתך, הלכנו חבוקים
כאן לאורך הים הריק מאדם. מחממים אחד את השני. אז הכל היה טוב
ויפה, אבל אז עדיין לא ידעתי מי אתה באמת. למה עשית לי את זה?
מה, לא היה לנו טוב ביחד? הרי אתה בעצמך אמרת שאתה אוהב אותי
ואני זוכרת שפעם אחת מישהו סיפר לנו על אחד שבגד בחברתו ואמרת
לי שאתה בחיים לא תבגוד בי, כי אתה אוהב אותי נורא ולדעתך זה
מגעיל לבגוד בחברה ובמיוחד עם אוהבים אותה נורא כמו שאתה אוהב
אותי ואני כמו מטומטמת האמנתי לך. כמה פעמים התנשקת עם הפוסטמה
ההיא? אתה אמרת שזה היה מקרה חד פעמי ושאתה אוהב אותי ונורא
מצטער, אבל אני לא מאמינה לך יותר. תלך להיות חבר של הפוסטמה
ההיא ותעזוב אותי במנוחה. אני לא רוצה לראות אותך יותר. אל
תגיד כלום אני יודעת מה תגיד, תגיד שאתה מצטער ושזה היה דחף
ושהיא פיתתה אותך או שתגיד שהיא נשקה אתך כמו שאומר כל גבר
בוגד שמצטער על מעשיו הרעים, אבל אתה יודע מה? אני לא מאמינה
לך יותר.
יש הרבה דברים שאני מוכנה לסלוח אליהם, אבל על שקרים אני לא
מסוגלת לסלוח. נגיד שהיא נישקה אותך או שפתתה אותך למה לא
סיפרת לי ? למה התנהגת כאלו כלום לא קרה? למה הייתי צריכה
לשמוע את זה מאחרים?  ואתה עוד מצפה שאני יסלח לך,שאני יאמין
שאתה אוהב אותי ולא התכוונתה מצטערת אני לא יכולה
אל תתקשר אלי ואל תתקרב אלי ואל תנסה לשלוח אנשים לשכנע אותי
לחזור אליך הסיפר שהיה בנינו נגמר לתמיד" בת אל סיימה את
דבריה
"קאט"צעקה הבמאי ובת אל וגיא השחקנים הראשיים של הסרט הסתבבו
אל הבמאי לשמוע את ההראותיו.
"מצויין, שיחקתם מעולה. בת אל דיברת בצורה כל כך משכנעת
ואמיתית עד שאם לא הייתי מכיר את הטקסט הייתי בטוח שזה קרה לך
האמת" החמיא הבמאי.
"יש דברים שהוא לא יודע" לחשה בת אל לגיא.
"את יודעת שלא התכוונתי" לחש גיא.
"כן, בטח" לחשה בת אל.
"אל מה אתם מתלחשים שם?" שאל הבמאי.
"על שום דבר" ענו בת אל וגיא ביחד.
"אז קדימה נמשיך לצלם, תמונה רביעית סצנה חמש" אמר הבמאי.
ובת אל וגיא המשיכו לצלם את הסרט שבלי שהבמאי התכוון לכך מספר
את הסיפור שלהם.