היא הרגישה את ראשה מסתחרר, היא חשבה שהיא בתוך מערבולת. היא
אף פעם לא הרגישה את ההרגשה הזו, כל כך מקרוב. היא כבר לא ראתה
בעיניים - הכל היה לה שחור. אבל היא שמעה את המחשבות שלה. היא
לא ראתה, ולא הרגישה ולא שמעה דבר מבחוץ, אבל כן הצליחה לשמוע
את עצמה חושבת.
מוות. זו המילה היחידה שהדהדה לה בראש.
היא תמיד רצתה למות יפה. תמיד רצתה שיזכרו בתור מישהי יפה, לכן
לפני שהיא הייתה יוצאת מהבית היא תמיד דאגה להתלבש יפה,
ולהתאפר ולדאוג שהשיער יהיה מסודר, מחשש שיקרה לה משהו ברחוב
והיא תמות. תמיד לפני שניסתה לסיים את חייה, היא דאגה קודם כל
להתלבש יפה, להתאפר ולסדר את השיער. היא רצתה מוות מושלם -
שהיא יפה.
ואז באו המחשבות שהיא לא רצתה לחשוב. חשבה מה יקרה אחר כך.
שהכל ייגמר. חשבה איך יגיבו ההורים שלה כשהם ימצאו ככה, בחדר
שלה, בתוך שלולית דם. חשבה מה הם יעשו שהם גילו שהבת הבכורה
שלהם התאבדה. היא חשבה איך תגיב אחותה הקטנה שהיא כל כך אוהבת.
איך יספרו לה שלא תהיה לה יותר אחות שתיקח אותה מהגן, ותשחק
איתה בבובות, ותספר לה סיפור, ותחבק אותה.
היא חשבה מה סבא וסבתא, שהיו כל כך גאים בנכדה שלהם, הנכדה
הראשונה שלהם, איך הם יגיבו. וסבא כל כך חולה, הוא עוד עלול
לקבל התקף לב ואז חוץ מלהרוג את עצמה, היא תהרוג גם אותו.
היא חשבה מה תעשה החברה הכי טובה שלה. החברה הכי טובה שלה עוד
מימיי היסודי, עוד מהתקופה שהן החליפו מכתביות. היא ניסתה
לחשוב מי תהיה החברה הבאה שלה, מי תוכל להיות החברה הבאה שלה.
היא חשבה מה יעשו שאר החברות שלה, כשהן ישמעו שהיא התאבדה.
חשבה מה היא תגיד, האויבת הכי גדולה שלה, והאם היא תבוא
להלוויה.
ומה יגידו כל המורות, על איך הן אמרו שתמיד יש לה פוטנציאל
להצליח אם היא רק תרצה.
ומה הוא יגיד, האקס שלה. הוא שפגע בה כל כך. מה הוא ירגיש מה
הוא יחשוב.
ואז היא חשבה מה יהיה איתה.
היא חשבה על כל השאיפות שלה, על כל הרצונות שלה, על דברים שהיא
תכננה להספיק ולעשות. דברים שעכשיו היא לעולם לא תוכל לעשות.
היא חשבה מה יקרה עכשיו. מה יקרה הלאה. לאן היא תגיע. גיהינום
או גן עדן? ומי הבטיח לה ששם יהיה יותר טוב? ולא יהיה לה קר
בתוך האדמה מתחת למצבת אבן, והיא תמיד כל כך סבלה מקור.
ואז היא הגיעה למסקנה שהיא לא רוצה למות.
היא לא רוצה להיות חלק מאותה סטטיסטיקה עלובה של בני נוער
שבגלל אי אלו בעיות מתאבדים. היא לא רוצה שהתמונה שלה תופיע
בתוך מסגרת שחורה.
לא באמת.
יש כל כך אנשים שיתגעגעו אליה. שאוהבים אותה. כל כך הרבה אנשים
שיישארו לבד. יש לה כל כך הרבה דברים להספיק, כל כך הרבה
חלומות להגשים. היא חשבה שכל המוות שלה, הוא כל כך מיותר. כל
כך טיפשי.
אבל זה היה מאוחר מדיי. היא כבר לא יכלה להציל את עצמה. היא
פרפרה כמה פירפורים אחרונים. היא התחרטה, אבל זה היה מאוחר
מדיי.